25.5.2005

 לאופירי שלנו!

אנו עדיין לא קולטים שזה המצב ושמה שקרה הוא באמת קרה.

אנחנו נתגעגע אלייך המון המון לכל שניה שהיינו איתך לכל שעה  לכל יום שבילינו איתך... ולעוד כמה דברים מיוחדים אצלך והם: הצחוק שלך, הריח שלך, החיוך שלך, המבט החמוד שלך.

פשוט נתגעגע להכל.

כשהתחלת לבשל לא היססנו לרגע שתבשל לנו איזה משהו טעים, כי בעצם כל מה שבישלת היה טעים.

כשהתחלת את שיעורי הרכיבה שלך תמיד באתי ועודדתי אותך כדי שתצליח ואכן כן הצלחת.

אתמול בצהרים כשאמרו לי מה שקרה פרצתי בבכי לא ידעתי כל כך מה לעשות..אמרתי לעצמי מה זהו? אמא אבא, חברים חברות, בעצם כולם באו הסתובבו סביבי וסביב המיטה שלך.                                                                                                                     כשנכנסתי לחדר שבו היית מאושפז והסתכלתי אלייך אמא אמרה תראי איזה יפה הוא כמו מלאך. כשחשבתי לרגע אמרתי לעצמי הוא באמת נראה כמו מלאך עכשיו, הוא תמיד היה מלאך אבל עכשיו הוא ה-מלאך.

אבל אני אומרת שבחיים אני לא ישכח אותך אחי הטוב, יכול להיות ששם למעלה יהיה לך הרבה יותר טוב.

כי פה יותר לא יכאב לך ולא תסבול יותר את המחלה.

אני אאחל לך רק טוב שם למעלה שתהנה בגן עדן... ורק תעשה טובה קטנה ותשמור עלינו מלמעלה זה כל מה שאני מבקשת.

רציתי להגיד לך גם שאתה הילד הכי גיבור הכי חזק והכי אמיץ שהכרתי בחיים שלי ואני גאה שיש לי אח כמוך...יש לך מזל גדול שככה עברו להם 10 וחצי שנים ולא קרה כלום,        אחרי כל ניתוח היינו באים אלייך אני ויואב, ולא מפסיקים לשאול שאלות על הניתוח שעברת. ואני תמיד הייתי נלחצת: לא כאב לך! לא הרגשת כלום! אני לא יודעת מה אני הייתי עושה    אם אני הייתי שם במקומך.... ואז אתה היית אומר לי לא קרה לי כלום, באמת שלא קרה כלום לא פחדתי ולא הרגשתי כלום.

אז לסיום אני אאחל לך שתהיה בריא שם למעלה, שתכיר שם עוד מלאכים כמוך ושתשמור עלינו מלמעלה, אחי הטוב אופיר.

              מאתנו נעמה ויואב האחים האוהבים שלך.